החלטה בתיק תיק הוצל"פ 18-00460-93-7

בפני בקשת החייבת לביטול הגבלת יציאתה מהארץ.                

ההגבלה הוטלה עפ"י סעיפים 66א ו - 66ב לחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז 1967.                                               

מתצהיר החייבת ומנספחי בקשתה, עולה כי ביטול ההגבלה מתבקש, לשם השתתפותה של החייבת בצילומי סידרת טלוויזיה, בין התאריכים 04.11.11- 06.11.11. לטענת החייבת, לו תדחה בקשתה, תפגע יכולתה להתפרנס. עוד טוענת החייבת, כי הוגשה על ידה התנגדות לביצוע שטר, אשר אינה יודעת מה עלה בגורלה ושבסיסו של התיק בהמחאה שחתימתה על גביה, זויפה.                             

ב"כ הזוכה מתנגד לבקשה. בתגובתו, טוען ב"כ הזוכה טענות שעניינן צו עיכוב יציאה מן הארץ, בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, בעוד שכאמור עסקינן בהגבלת יציאה מן הארץ. לטענת ב"כ הזוכה, יש לדחות את הבקשה לנוכח העובדה שהתיק מתנהל, משנת 1993, ומאז ועד היום לא שילמה החייבת מאומה ע"ח החוב. עוד טוען ב"כ הזוכה, שחייבת מתנהלת בחוסר תם לב, שכן אף במסגרת הבקשה דנא אינה מגלה דבר אודות כושר השתכרותה. ב"כ הזוכה אינו מתייחס לערבים המוצעים ע"י החייבת.                                        

עיון ברישומי התיק ובמסמכים הסרוקים בו מעלה, כי התיק נפתח לשם ביצוע שטר, ביום 26/02/1993.                               

ביום 11/03/1993 הוגשה התנגדות לביצוע שטר ע"י החייבת, ההליכים בתיק עוכבו והדיון הועבר אל ביהמ"ש המוסמך.                 

ביום 05/04/94 ניתנה החלטת כב' ביהמ"ש השלום בת"א, לפיה נדחתה התנגדותה של החייבת וההליכים בתיק שופעלו.                   

למעשה, ממועד פתיחת התיק ועד היום, לא שילמה החייבת מאומה ע"ח החוב.                                                      

יתרה מכך, החייבת לא התייצבה לחקירת יכולת כדין ותוך 21 ימים מיום שנמסרה לה האזהרה ולא הציגה יכולתה הכלכלית במסמכים כנדרש בדין חלה. החייבת אף לא הגישה שאלון ומסמכים לאחר דחיית התנגדותה.                                                  

בין השנים 2005-2009 לא בוצע כל הליך בתיק ע"י הזוכה.         

ביום 06.10.09, בעקבות החלטת הזוכה לביצוע חקירת יכולת לחייבת, ניתנה החלטה, לפיה על החייבת להגיש שאלון ואסמכתאות מלאות אודות הכנסותיה, הוצאותיה ונכסיה. גם מהחלטה זו התעלמה החייבת ומסמכים לא הוגשו על ידה.                                   

לנוכח מחדליה האמורים של החייבת, ביום 04.11.10 הוטלו עליה הגבלות לפי סעיפים 66א ו - 66ב לחוק ההוצאה לפועל, ביניהן הגבלת יציאתה מן הארץ. מטרתן של ההגבלות שהוטלו, להביא את    

החייבת לפרעון החוב עפ"י צו תשלומים קבוע וסדור.             

עם מתן ההחלטה בדבר הטלת ההגבלה, ובהתאם להוראות סעיף 66ג לחוק, נשלחה לחייבת התראה, לפיה ההגבלה לא תיכנס לתוקף בחלוף  30 ימים מיום המצאת ההתראה. בהתראה צוין, כי רשם ההוצאה לפועל הטיל על החייבת הגבלה וכי היא תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום המצאתה, אלא אם כן ייפרע החוב, או שהחייבת תתייצב לחקירת יכולת בלשכת ההוצאה לפועל ותשכנע את רשם ההוצאה לפועל כי היא אינה  בעל יכולת המשתמטת מתשלום חובותיה; לדאבון הלב, גם אז בחרה החייבת שלא להוכיח כושר פרעונה כדבעי.                       

רק כעת, משנדרשת היא לצאת מן הארץ בבהילות, הגישה בפני בקשה דחופה לביטול ההגבלה.                                       

הצדק עם ב"ב הזוכה בטוענו, שאף עתה החייבת אינה טורחת ליתן  אינדיקציות כלשהן ביחס לכושר פרעונה וממילא אינה מצרפת ראיות  כלשהן לענין זה.                                            

כידוע, בהתאם לסעיף 7ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967, הנטל להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני רשם  ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדרושים לשם כך רובץ לפתחו של החייב. כאמור, החייבת לא עשתה כן עד היום ומשכך, בצירוף העובדה שאף אינה משלמת מאומה ע"ח החוב, רואים אותה כחייבת בעלת יכולת המשתמטת מתשלום החוב.                                

יחד עם זאת, היות ומטרת הנסיעה היא לצורך פרנסתה של החייבת, נראה כי יש לאפשר יציאתה לחו"ל, בכפוף לתנאים שיקבוע, תוך הנחה שיתכן כי בנסיעה זו יהיה להביא להאדרת יכולת הפרעון של החייבת (ר' למשל רע"א 4188/02).                                    

לפיכך, אני מאשרת ביטול הגבלת יציאת החייבת מן הארץ, בכפוף למילוי התנאים שלהלן: